איך לתמוך בחיילי מילואים שחוזרים הביתה
החזרה הביתה של חייל מילואים מהחזית יכולה להיות מורכבת הן עבור החייל.ת והן עבור המשפחה. חיילים החוזרים ממילואים עשויים לחוות מגוון רגשות מורכבים ואתגרים, המעבר מלחימה לשגרה מצריך הסתגלות מחודשת ולעיתים יכול להיות לא פשוט ולהציף תחושות ורגשות שונים.
כולנו רוצים להיות שם בשביל הלוחמים והלוחמות שלנו, אך לעיתים לא יודעים איך לגשת ומה נכון או לא נכון להגיד. החזרה הביתה היא כמובן דבר חיובי, אבל לכל אחד ואחת יש את הקצב שלו לחזור ולהשתלב במעגלי האזרחות ובשגרת החיים.
אז איך להתנהג, ואיך לא להתנהג, לקראת החזרה ובמהלך השהות בבית של מי שחוזר מלחימה? הנה כמה כלים שיכולים לעזור:
רגע לפני שהוא חוזר
החייל או החיילת שלכם הודיעו לכם שהם בדרך? זה מבורך להתרגש ולשמוח. אתם יכולים לסדר את הבית ולהכין את האוכל שהם אוהבים, אבל מעבר לפינוקים הקטנים האלו – אל תתכננו עבורם כלום, ובעיקר אל תארגנו אירועים גדולים או הפתעות. חכו שהחייל/ת יגיעו הביתה ותבינו ביחד איתם מה הם היו רוצים לעשות, אם בכלל. תנו להם לבחור איך למלא את הזמן שלהם ותהיו גמישים.
איך מתמודדים עם ההתרגשות הגדולה?
זה טבעי שאתם יוצאים מגדרכם לקראת החזרה שלהם הביתה, וזה בסדר גמור להרגיש את כל קשת הרגשות. כדי לא להגיע טעונים למפגש אתם יכולים לדבר עם חבר טוב ו"לפרוק" אצלו את הציפייה הגדולה. זה יעזור לכם להיות פחות מוצפים ולהיות שם בשביל מי שחוזר בלי "להפיל" עליו את כל הציפיות שלכם.
כשהוא מגיע הביתה
אפשרו לחייל.ת זמן להסתגל למעבר מהחזית לבית, ובנוסף תנו להם מרחב לעבד את ההגעה הביתה. המעבר החד בין הלחימה לאזרחות ולחיי השגרה הוא לא פשוט ולכל אחד ואחת יש את הקצב שלו להסתגל.
היו קשובים לצרכים של מי שמולכם, גם אם הם שונים ממה שציפיתם. זכרו שהתגובה לחזרה יכולה להיות הרבה דברים, והכל לגיטימי.
שאלו במפורש למה הוא או היא זקוקים, אך אל תלחצו אם הם לא מוכנים לשתף.
עשו ואל תעשו – המדריך המלא
אל תשאלו על הדברים שהוא עבר
התהייה הכי משמעותית כשמישהו קרוב אלינו חוזר מהחזית היא אם זה בסדר לשאול או לא לשאול מה הוא או היא חוו שם. אבל הצורך שלנו לעזור לחייל שחוזר לעבד את מה שהוא עובר בלחימה, לעיתים יכול להוציא מתפקוד. במרבית המקרים החייל או החיילת עוד חוזרים פנימה ללחימה וצריכים לשמור על תפקוד גבוה, כך שעיבוד רגשי, מעמיק או לא, יכול להיות קשה. זכרו שלא צריך לעבד הכל עכשיו. כל חוויה מעבדים לאורך זמן, במיוחד במצב הזה.
אל תלכו "על ביצים"
כשאתם נרתעים מכל דבר, מנסים לשמור על איפוק כל הזמן, ומפחדים להגיד מילה לא במקום – הצד השני מרגיש את זה. זה בסדר שאתם לא יודעים איך להתנהג. מה שאתם כן צריכים לעשות זה לתקשר את זה. אם תדברו על החוויה שלכם, זה יקל על שני הצדדים.
תהיו גמישים וכבדו את הפרטיות שלהם
קחו בחשבון שייתכן והחייל שלכם ירצה זמן לבד, וזה בסדר גמור. בזמן מלחמה אין ללוחמים שלנו אפשרות להיות לבד ולנהל את הזמן שלהם כפי שהם רוצים. נסו לדמיין כמה קשה זה להיות מוגבלים ודרוכים (בנוסף לכל הקשיים האחרים). לכן, כשהם חוזרים הביתה זה מאוד לגיטימי שירצו להיות לבד או לצאת ולנהל את הסידורים שלהם בכוחות עצמם – זה דבר מאוד טבעי שנותן תחושה של בחירה ושליטה. אל תנהלו את הלו"ז שלהם. אם אתם רוצים לעשות משהו יחד, תבדקו איתם אם הם פנויים, ומה הם רוצים לעשות.
פשוט תשאלו
רוצים לדעת מה החייל או החיילת שלכם צריכים? תשאלו אותם. לפעמים זה יעזור להם להגיד למה הם זקוקים, ולפעמים, גם אם הם לא יידעו, עצם השאלה תגרום להם להבין שרואים אותם ושיש להם מקום להביע את מה שהם צריכים ורוצים.
תנו מקום לריבים וחילוקי דעות
כשהייתם רחוקים רק חיכיתם לשובו של החייל/חיילת. במציאות, יחד עם השמחה על החזרה מהחזית, התקופה הזו גם יכולה להיות מאוד מאכזבת ומתסכלת. לפעמים הציפייה לבילוי זוגי לא מתממשת, או שהרצון לייצר שגרה משפחתית לא קורה. אם זה המצב אצלכם, נסו לשחרר. יש קונפליקטים וריבים? זה בסדר וזה חלק טבעי במערכות יחסים. תפסיקו לצפות שהכל יהיה מושלם.
מתי צריך לפנות לגורם מקצועי?
אם אתם מרגישים שמי שמולכם שונה ומתלבטים מה לעשות, קודם כל זכרו שהגיוני שחייל שחזר משדה הקרב יתנהג בצורה אחרת.
סימן אזהרה שמצריך פנייה לעזרה יכול להיות שוני קיצוני ביחס לאיך שאותו אדם מתנהל בשגרה -רגשית, תפקודית והתנהגותית. למשל, אם בשגרה כשקשה לו הוא צריך זמן לעצמו, וגם עכשיו הוא מסתגר ומבקש להיות לבד, זה לגיטימי. אבל אם פתאום כשהוא חוזר הוא רק יוצא לבלות, זה יכול להיות סימן אזהרה.
אם יש כעס וקושי להכיל, אפשר ורצוי לפגוש קב"ן או גורם מקצועי אחר. היו מוכנים להפנות לעזרה מקצועית אם יש צורך. הכירו מקורות תמיכה כמו קבוצות תמיכה, מרכזי סיוע נפשי, וקווי חירום. במקרה של פוסט טראומה, חשוב שתכירו את האפשרות להיעזר בבית שחר של עמותת אנוש – בית מאזן למתמודדים עם PTSD לנכי.ות צה"ל וכוחות הביטחון.
זכרו: כל אדם מגיב אחרת לחוויות קשות. התמיכה הטובה ביותר היא להיות נוכחים, קשובים ומכבדים את הצרכים האישיים של כל חייל וחיילת.
מידע נוסף תוכלו למצוא כאן: מצאו עזרה – מידע והכוונה של מומחים.
עד הפעם הבאה – שאלות שעלו אצלכם ואיך תוכלו להתכונן לפעם הבאה
זה נכון לשאול אותו או אותה מה הוא היו רוצים שיהיה בפעם הבאה שיצאו הביתה?
אם זה מתאים להם – זה אפילו מומלץ. תשאלו לאט ובעדינות – מה עושה לך טוב? לשלוח לך חבילה? הודעה? מה תרצה שנכין לפעם הבאה?
למי שהשיח הזה מתאים לו, הוא יכול ליצור תחושת ביטחון, להעניק כוחות, תקווה שנתראה שוב ותחושה של נראות. למי שקשה בשירות כרגע זה גם יכול לתת פרספקטיבה וציפייה להמשך.
איך לא נותנים לפחד לנהל אותנו?
הפחד ממוות מלווה אותנו כל החיים, ובמלחמה הרבה פעמים הוא מתגבר. זה טבעי ונורמלי לפחד, וחשוב להזכיר את זה לעצמנו. תנו לזה מקום ודברו עם משפחה, חברים או בשיח הפנימי שלכם. אל תהיו עסוקים רק בלהדחיק את הפחד הצידה.
עם החייל שנלחם – עדיף שלא תדברו על זה. זה יכול מאוד להחליש, להפחיד או לגרום לו להרגיש לבד. זכרו שהוא צריך לשמור על עצמו חזק כדי להצליח להתמודד עם המצב שהוא נמצא בו.
בהגעה שלו או שלה הביתה, כשהכל מרגיש לכם דרמטי, נסו לשאול את עצמכם, האם הפחד הופך את זה לדרמטי? האם הפחד מנהל אותי עכשיו? והשתדלו לא לבחור או לפעול מתוך הפחד.
אם אתם מרגישים שהפחד מקשה עליכם מאוד ביום יום ומונע ממכם להיות פנויים במפגש עם האדם שחוזר, אפשר לפנות לעזרה מקצועית.
להיות בחמלה עצמית
זה מאוד קשה להתגעגע ולדאוג כל הזמן לילד, לאחות, לבן הזוג או לחברה. כולנו עושים את המיטב, ובמציאות המורכבת שלנו אין חוקים מוחלטים וכללי "עשו ואל תעשו". גם ההצעות כאן הן המלצות, והן יכולות להשתנות מאדם לאדם. זכרו שזה הגיוני לצפות, לפנטז, לריב, וגם לפנטז על יחסים בלי מריבות, ואז להיבהל מהריב כשהוא מתרחש.
זה הגיוני שיש מתח והגיוני שהזמן שהחייל או החיילת שלנו נמצאים בבית יהיה רחוק מאוד ממה שחלמנו, ושהזמן הזה לא ימלא אותנו או ייתן לנו מענה על הצורך להיות יחד, ושהוא אפילו יכול להקשות עלינו. אם זה מה שאתם מרגישים, אתם יכולים להיזכר ברגעים טובים שהיו וברגעים הטובים שיהיו בעתיד.
זכרו, כל חייל וחיילת וכל משפחה מתמודדים אחרת. היו סבלניים, מבינים ותומכים, כלפי החייל וכלפי עצמכם, ותנו לזמן לעשות את שלו.
